Shemuel I 7 – שמואל א ז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י׀ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת⁠־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל⁠־בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת⁠־אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת⁠־אֲר֥וֹן יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And the men of Kiriath-Yearim came and brought up the ark of Hashem, and they brought it into the house of Abinadab on the hill and consecrated Eleazar his son to keep the ark of Hashem.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתוֹ גַבְרֵי קִרְיַת יְעָרִים וַאֲסִיקוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וְאָעִלוּ יָתֵיהּ לְבֵית אֲבִינָדָב דִי בְגִבְעָתָא וְיַת אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ זַמִינוּ לְמִטַר יַת אֲרוֹנָא דַיָי.

קדשו – זמינו.

They appointed. Designated.

ואת אלעזר בנו קדשו – זמנו, לשמור את ארון י״י לפי שהיה לוי כמו שמפרש בדברי הימים.

קדשו – ממש. ותרגומו: זמינו.

אל בית אבינדב בגבעה – פירוש: אשר בגבעה, וכמוהו רבים. ואפשר שגבעה זו בתוך קרית יערים, והיה בעיר אבינדב אחר, לפיכך הודיע כי לבית אבינדב שהיה יושב בגבעה הביאו הארון.

קדשו – כתרגומו: זמינו.

לשמור את ארון י״י – לשמור הבית שהיה בו הארון, שיהיה בטהרה ולכבד ולרבץ לפני הארון.

והביאו הארון לקרית יערים אל בית אבינדב אשר בגבע׳ ואת אלעזר בנו קדשו לשמור את ארון י״י.

ומאשר באו אנשי קרית יערים והעלו את ארון ה׳ ויביאו אותו אל בית אבינדב ואת אלעזר בנו קדשו וזמנו לשמור הארון ולא שלחוהו מאתם כאשר עשו אנשי בית שמש, לכן היה מהמשפט האלהי שאנשי בית שמש שהשליכו את ארון האלהים מקרבם ולא רצו להושיבו בתוכם מתו מהם שבעים איש, כי אחרי אשר הם עשו כפלשתים שהיו דוחים אותו ממקום למקום היה ראוי שיכה בהם כאשר הכה בפלשתים, ומאנשי קרית יערים שקבלהו בספר פנים יפות לא מת עד אחד, ולפי זה הפירוש יהיה אמרו ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמוד וגו׳ וישלחו מלאכים וגו׳ ויבאו אנשי קרית יערים וגומר, הוא קודם במעשה למיתת השבעים איש שזכר, והוא כאומר וכבר אמרו וכבר שלחו מלאכים ובאו אנשי קרית יערים וגו׳, והנה נזכר זה אחריו בכאן לפי שאמר למעלה שהכה הארון עם השבעים איש אשר הכה באנשי בית שמש כאשר ראו את ארון ה׳ חמשים אלף איש ויתאבלו העם, זכר אחריו למה הכה אותם השבעים איש, ואמר שהיה זה לפי שלא הושיבו בתוכם הארון ושלחוהו מאתם לקרית יערים ולא כבדוהו, ולכן המית מהם מספר הב״ד הגדול שבעים איש, וזהו אצלי היותר מתישב בפשט הכתובים, והנה יורה על זה שכאשר אמרו מי יוכל לעמוד לא זכרו כלל מהמתים, לפי שלא מתו עדיין עם היות שנזכר אחריו מיתתם להודיע סבת ענשם כמו שאמרתי:

קדשו – הזמינו, כמו: קדשו עליה מלחמה (ירמיהו ו׳:ד׳).

בגבעה – אשר בגבעה, והוא שם מקום בקרית יערים.

קדשו – הזמינו לשמור את הארון, לבל יבוא מי לראותו, ולכבד ולרבץ לפניו.

ויבאו יצאו כולם לכבודו אל בית אבינדב בגבעה פי׳ הרד״ק מפני שהיה עוד איש ששמו אבינדב לכן באר שזה היה יהונדב שדר בגבעה, וגם י״ל כי ליהונדב היו לו שני בתים בשני מקומות לכן באר שהארון הובא אל הבית שהיה גבעה,

קדשו הזמינו, ומבואר אצלי כי גדר הקדושה המורה הזמנה, הוא המופרש מכל עסקיו אל דבר מיוחד.

בגבעה – שד״ל תרגם אבינדב איש גבעה (גבעת בנימין). ולי נראה שגבעה כאן איננו שם פרטי לעיר מן הערים רק שם דבר, בית אבינדב שהיה במרום העיר, ונתן טעם למה הביאוהו שם לכבודו, ע״ד נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים (ישעיהו ב׳:ב׳), וכן למטה (שמואל ב ו׳:ג׳) הוא אומר אשר בגבעה, א״כ הבית עצמו של אבינדב היה בגבעה, ולפי דברי החכם שווארץ בספרו תבואות הארץ קרית יערים וגבעה (גבעת שאול לא גבעת בנימין ואין להחליפן זו בזו) הן עיר אחת על גבול יהודה ובנימין ולה שני שמות, החלק שליהודה נקרא קרית יערים, והחלק שלבנימין נקרא גבעה.

וַיָּבֹ֜אוּ כל¹ אַנְשֵׁ֣י | קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים לכבוד הארון², וקיבלו את הארון בסבר פנים יפות³, וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת-אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה, וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל-בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אשר היה בַּגִּבְעָ֑ה הוא שם מקום בקרית יערים⁴, וְאֶת-אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ לפי שהיה לוי⁵ קִדְּשׁ֔וּ הפרישו מכל עסקיו⁶, והזמינוהו⁷ לִשְׁמֹ֖ר אֶת-אֲר֥וֹן יְהוָֽה לבל יבוא מישהו לראותו, וכן שיכבד וירבץ לפניו⁸: פ

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. מצודת דוד.

5. ר״י קרא.

6. מלבי״ם.

7. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם.

8. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כׇּל⁠־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And it came to pass, from the day that the ark abode in Kiriath-Yearim, that the time was long, for it was twenty years; and all the house of Israel yearned after Hashem.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה מִיוֹמָא דִשְׁרָא אֲרוֹנָא בְּקִרְיַת יְעָרִים וּסְגִיאוּ יוֹמַיָא וַהֲווֹ עַסְרִין שְׁנִין וְאִתְנְהִיאוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּתַר פּוּלְחָנָא דַיָי.

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים והיו עשרים שנה אחד עשר של שאול ושתים שנמשח דוד ושבע שמלך בחברון.

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וגו׳ ויהיו כ׳ שנה – י״א של שמואל ושתים שנמשח דוד ושבעה שמלך בחברון.

מיום שבת הארון בקרית יערים – וראו הפורענות שבא עליהם בעון בית עלי, ואת הגבורה שעשה הקב״ה בפלשתים.

וינהו וגו׳ אחרי י״י – על ידי שמואל, שהיה מחזר מעיר לעיר, ושופטם ומוכיחם.

וינהו – לשון המשכה הוא, ולשון ארמי הוא: תתנהו לפולחני, וכן: ולא נה בהם (יחזקאל ז׳:י״א) – אין בהם תועלת למושכם אל הטוב.

ומנחם חברו: וינהו, לשון יללה, כמו: נהי נהיה (מיכה ב׳:ד׳), וכן: ולא נה בהם (יחזקאל ז׳:י״א), ופירוש וינהו אחרי י״י – שהתאבלו על מעשיהם הרעים, ושבו אחרי י״י.

לשון אחר: וינהו – כמו ויתאספו: ונקוו אליה כל העמים (ירמיהו ג׳:י״ז) – מתרגמינן: ויתנהון למפלח בה כל עממיא. ויהיה מזה הענין גם כן: ולא נה בהם (יחזקאל ז׳:י״א), כענין שאמר: לא מהם ולא מהמונם (יחזקאל ז׳:י״א) – ולא מנה שבהם, כלומר: ולא מקבוץ שלהם.

From the time the Ark came to rest in Kiryas Yearim. And they saw the retribution which befell them because of the sin of Eli's family, and the mighty deed which the Holy One, Blessed is He, had visited upon the Philistines.

The house … was drawn after Adonoy. Through Shemuel who would travel from city to city, judging and reproving them.

וַיִנָּהוּ' is an expression of drawing; in Aramaic, 'תִּתְּנֵהוּ לְפוּלְחָנִי' [they were drawn after My worship]. And similarly 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' it is no use to attract them to good.⁠¹ Menachem classifies 'וַיִנָּהוּ' as an expression of lamentation, as in 'נְהִי נִהְיָה' [a lament has come to be].⁠² And similarly 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' [is rendered as, 'and they will have no remorse']. And the meaning of 'וַיִנָּהוּ אַחֲרֵי ה' is, "they lamented their evil deeds, and returned after 'ה.⁠" Another explanation is that 'וַיִנָּהוּ' means 'and they gathered,' as in, "And all the nations will be gathered into it [Yerusholayim]"³ which the Targum renders, "And all nations will gather into it to worship.⁠" In this manner, the verse 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' may be rendered לֹא מֵהֶם "neither from them,⁠" וְלֹא מֵהֲמוֹנָם "nor from their multitude וְלֹא [מִ]⁠נֹהַּ [שֶׁ]⁠בָּהֶם meaning nor from their gathering.

1. Yechezkel 7:11.

2. Michoh 2:4.

3. Yirmiyohu 3:17.

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה – עלי פירנס את ישראל ארבעים שנה (שמואל א ד׳:י״ח). יום שמת בו עלי: ויטוש משכן שילה, אהל שיכן באדם (תהלים ע״ח:ס׳), וימאס באהל יוסף (תהלים ע״ח:ס״ז), ויתן לשבי עוזו (תהלים ע״ח:ס״א), ויסגר לחרב עמו (תהלים ע״ח:ס״ב), בחוריו אכלה אש (תהלים ע״ח:ס״ג). ויהי ארון י״י בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א ו׳:א׳), ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה. צא מהם שבע שנים שהיה דוד מלך על יהודה ונשתיירו שלש עשרה – אחת עשרה לשמואל, שתים לשאול, שנ׳: בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך (שמואל א י״ג:א׳), ושבע שהיה דוד מלך בחברון הרי עשרים שנה. בתחילת עשרים שנה הביא שמואל את אהל מועד לנוב ואעפ״י שהיה ארון י״י בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי י״י בסוף עשרים שנה העלה דוד את ארון י״י מקרית יערים אל בית עובד אדום וישב ארון י״י בבית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך י״י את עובד אדום (שמואל ב ו׳:י״א), למדנו שלא נתברך אלא בשביל ארון י״י. בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על ישראל (שמואל א י״ג:א׳), ושמואל אמר לשאול בשעה שמשחו: וירדת לפני הגלגל והנה אנוכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳). ירד שנה ראשונה והכה לנחש העמוני ומשחוהו ישראל, ירד בשנייה ולא שמר הבטחתו שנ׳ ויאמר שמואל אל שאול נסכלת (שמואל א י״ג:י״ג), ואומר בכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א י״ד:מ״ז), ואומר כי חטאת קסם מרי (שמואל א ט״ו:כ״ג). באותה שעה ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (שמואל א ט״ו:כ״ז), ויאמר {אליו} שמואל קרע י״י את ממלכות ישראל מעליך (שמואל א ט״ו:כ״ח). ואומר ויקח שמואל את קרן השמן (שמואל א ט״ז:י״ג), והוא בן עשרים ושמנה שנה. ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה (שמואל א י״ח:ט׳) ורוח י״י סרה מעם שאול (שמואל א ט״ז:י״ד). בו בפרק חרבה נוב והביא שמואל אהל מועד לגבעון, וכל ימיו של שמואל חמשים ושתים שנה שנ׳ ועלי הכהן יושב על הכסא (שמואל א א׳:ט׳), באותה שעה נתמנה להיות שופט על ישראל והוא שפט את ישראל ארבעים שנה (שמואל א ד׳:י״ח). נשתיירו שלש עשרה שנה, צא מהם שנה אחת לעיבורו, נשתיירו שתים עשרה שנה. ושמואל מת לפני מיתתו של שאול ארבעה חדשים שנ׳ ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים (שמואל א כ״ז:ז׳). ויהי אחרי כן וישאל דוד בי״י האעלה באחת ערי הממלכה ויאמר עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברונה (שמואל ב ב׳:א׳). בחברון מלך שבע שנים (מלכים א ב׳:י״א), בן ארבעים שנים אישבושת במלכו ושתי שנים מלך (שמואל ב ב׳:י׳), נמצאת מלכות ישראל בטילה חמש שנים. ויבואו כל זקני ישראל אל המלך דוד חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית לפני י״י וימשחו את דוד למלך על ישראל (שמואל ב ה׳:ג׳) כדבר י״י ביד שמואל, אותו היום בן שלשים ושבע שנים. ומיד לסוף עשרים שנה מיום ששבת הארון בקרית יערים וילך המלך ואנשיו ירושלים וגו׳ (שמואל ב ה׳:ו׳) ויוסף עוד דוד וגו׳ (שמואל ב ו׳:א׳) וילך דוד וכל העם אשר אתו להעלות משם את ארון ברית י״י (שמואל ב ו׳:ב׳). מהו וינהו כל בית ישראל אחרי י״י שנהמו ועלו על בית ישראל לבנות מקום לארון י״י.

וינהו כל בית ישר׳ – פתרונו: וינודו, לשון נהיה, בלע׳ קונפלינ״ט, שהיו מצטערים על שלא היה לארון מקום קבוע.

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה – ושלמו אלו כ׳ שנה בשנת ז׳ לדוד כמו ששנינו בסדר עולם (סדר עולם רבה י״ג): ויהי ארון בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א ו׳:א׳) ויקראו פלשתים לכהנים ולקוסמים (שמואל א ו׳:ב׳) ויבאו אנשי קרית יערים ויביאו אותו אל אבינדב ואת אלעזר בנו קדשו (שמואל א ז׳:א׳). ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהי עשרים שנה צא מהם ז׳ שנה שמלך דוד בחברון על יהודה נשתיירו י״ג שנים י״א שנים לשמואל וב׳ לשאול שנאמר בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך (שמואל א י״ג:א׳) וז׳ של דוד הרי כ׳ שנה. בתחילת כ׳ שנה הביא שמואל את אהל מועד שעשה משה לנוב, ומזבח הנחשת שעשה בצלאל, ואש שירדה בימי משה. ואף על פי שהיה הארון בקרית יערים, בנוב היו מקריבין הציבור כל י״ג שנה עד שחרבה נוב, והביא שמואל את אהל מועד בגבעון. והיה הארון בקרית יערים כ׳ שנה עד שהביאו דוד אל בית עובד אדום.

וינהו כל בית ישראל – כאדם האומר: הדבר הזה היה באורך לשם, ואחזור להודיעך המעשים שנעשו מתחילתן עד כאן.

וינהו וגו׳ אחרי י״י – כשמת עלי, על ידי שמואל שהיה מסבב מעיר לעיר ומוכיחן ושופטן.

וינהו – ולא נה (יחזקאל ז׳:י״א) לשון המשכה, אין בהן תועלת למושכן אל הטוב.

דבר אחר: לשון נהי בכי תמרורים (ירמיהו ל״א:י״ד) שנתאבלו ונצטערו על מעשיהן וחזרו בתשובה.

מן נהי וינהו, מן קרי ויקרו, מן פרי ויפרו.

וינהו – י״מ: לשון נהו, כלומר בכו וחזרו בתשובה שלימה, כי ראו דבר הארון וקדושתו והיה להם לאות גדול כי י״י הוא האלהים, ונתחרטו על אלהי הנכר שהיו עובדים.

ויש מפרשים: מתרגום: ונקוו אליה (ירמיהו ג׳:י״ז) – ויתנהון. וכן תרגם יונתן: וינהו – ואיתנהיאו, כלומר כלם נאספו אחריו ועבדוהו לבדו, כמו שאמר: ויעבדו את י״י לבדו (שמואל א ז׳:ד׳), אחר שהסירו הבעלים והעשתרות ובערו כל זכר עבודת אלילים.

וירבו הימים ויהיו עשרים שנה – זה הבאור הוא חסד מכותב הספר, ולא יעשו עמנו החסד הזה תמיד כותבי הספרים.

וינהו – מטעם נהי.

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, ר״ל שכבר עמד בבית אבינדב עשרים שנה עד שהסירו דוד משם, והנה נאספו כל בית ישראל אחר י״י אחר מות עלי והתחרטו ממעשיהם הרעים בראותם המגפה הגדולה שהיתה בעם במלחמה ההיא ושאר הרעות שקרו להם והכירו כי פעולותיהם הרעות הטו אלה או יהיה הרצון בזה שכבר רבו הימים מיום שבת הארון בקרית יערים והיו הימים עשרים שנה ואחר כן נאספו כל בית ישראל אחרי י״י ואמנם היה שם הארון יותר מעשרים שנה כי הוא עמד שם עד שמלך דוד שבע שנים והנה לזה הפי׳ צריך שנאמר שנכנסו כל שנות שמשון בשנות עלי ולזה הפי׳ יתכן שיהיו ימי חיי שמואל בתכליתם כמו ס״ה שנה ויאות שיאמר ואני זקנתי ושבתי ואמנם אם לא נאמר כן הנה לא חיה כי אם נ״ב שנה ולא יתכן שיאמר על עצמו שהוא זקן ואיש שיבה ואפשר עם זה שנולד שמואל קודם שנתמנה עלי שופט על ישראל ויהיו ימי חייו יותר ממה שזכרנו, והנה סבב שמואל אחר זה שהסירו ישראל את אלהי הנכר אשר בקרבם ועבדו את י״י לבדו וקבצם שמואל המצפ׳ ושאבו ישראל מים ושפכו לפני י״י להעיד שכבר התרחצו שם בעניניהם ושפטם להסיר מהם כל לכלוך ועון שביניהם במה שבין אדם לחברו ואמנם עשו זה במצפה כי כבר היה מוסכם ביניהם שמה שיעשו שם נעשה לפני י״י כמו שזכרנו בדבר יפתח.

וספר כי מיום שבת הארון בקרית יערים רבו הימים, וחז״ל במדרש שמואל (פרש׳ י״ב) ובסדר עולם (פרק י״ג) כתבו שעמד הארון בקרית יערים עשרים שנה, אחת עשרה של שמואל ושתי שנים של שאול ושבעה שנים שמלך דוד בחברון. ולפי דרכם ראוי שיפורש הכתוב כן, שמיום שבת הארון בקרית יערים (שאותה ישיבה היו ימים רבים כי היו עשרים שנה ישיבת הארון שמה) הנה מיום שבתו שמה נהו בני ישראל אחרי השם ובכו וחזרו בתשובה. וידמה לי שהיה זה לפי שראו פלאות הארון שעשה בקרב הפלשתים ובאנשי בית שמש, והיה זה להם לאות גדול שה׳ הוא האלהים, ובראותם זה נתחרטו על אלהי הנכר שהיו עובדים ושבו אל ה׳, וכפי זה לא יפורש הכתוב שאחרי שישב הארון בקרית יערים עשרים שנה היה זה, כי אם שמיום שבת הארון שמה מיד שבו בתשובה, ומה שאמר וירבו הימים ויהיו עשרים שנה הוא הודעת הימים אשר ישב הארון שמה, והנה נוכל לטעון להכרעת הפירוש הזה, ממה שלא אמר ויהי אחרי שבת הארון בקרית יערים עשרים שנה וינהו בני ישראל, שאז יורה היות התשובה אחרי עשרים שנה לשבתו שמה, אבל אמר ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים להגיד שמיום שבתו שמה עשו ישראל תשובה, ומאשר נתגלגלו הדברים בהודעת שבת הארון שם הודיע כמה ימים ישב ואמר וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, זהו מה שראוי שיאמר בזה כפי דעת חז״ל, עם היות שהמפרשים לא פירשו הכתוב כן. אבל הוקשה לי בדעת הזה אמרו הנה וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, כי אין המקום הזה ראוי להודיע בו כמה שנים ישב הארון בקרית יערים כי אם מתי עשו התשובה, והודעת הימים אשר ישב שם הארון היו ראוי שיבא אם בתחלת הספור כאשר זכר שבא הארון לקרית יערים, ואם באחריתו כאשר לוקח משם ולא שיודיעהו אגב גררת הדברים וספרו התשובה שעשו, וגם אמרו וירבו הימים הוא ללא צורך אחרי שפירש ויהיו עשרים שנה, ולפי שחכמינו ז״ל על זה היסוד בנו דעתם בשנות שמואל ובשנות שאול, (ואין דעתי מסכים עמהם כמו שאבאר במקומות הראויים אל זה) לכן ראיתי לפרש הכתוב הזה כלו על תשובת ישראל, ויגיד גנותם שעם כל מה שראו מהנסים והנפלאות שהגדיל ה׳ לעשות לעיניהם באמצעות ארונו, לא שמעו ולא שתו את לבם אבל מיום שישב הארון בקרית יערים עברו ימים רבים שלא שבו ישראל בתשובה ויהיו עשרים שנה, ואחריהם נתחרטו ישראל ממעשיהם הרעים, וזהו וינהו בני ישראל אחרי ה׳, ובמה שאפרש אחרי זה משנות שמואל יתאמת לך הפירוש הזה, וכבר ראיתי אל רלב״ג שנטה לזה הפירוש ושמחתי בו להיותו סיוע מה לדעתי:

שבת – ענין עכבה.

וינהו – מלשון נהי ויללה.

מיום – רצה לומר: מהתחלת שבת הארון וכל הימים הרבים שהיו במספר עשרים שנה אשר ישב שם, בכל הזמן ההוא נהו ויללו ישראל להתחרט על מעשיהם אשר לא טובים ושבו, ללכת אחרי ה׳.

השאלות:

בפירוש הכתוב הזה נבוכו המפרשים מאד.

ויהי מיום באר ששבת הארון בבית אבינדב התחיל מיום שבת הארון בקרית יערים והתמיד לשבת במקום ההוא הגם שרבו הימים עד שהיו עשרים שנה (שהם י״א של שמואל ושתי שנים של שאול ושבעה שנים שמלך דוד בחברון) רצה לומר הגם שעברו עתים שונים ומנהיגים מתחלפים בכ״ז לא זז ממקומו, וספר גם כן כי מיום ההוא נהו כל בית ישראל אחרי ה׳ כי ראו גודל קדושת הארון וכי נתן ליראיו נס להתנוסס.

ויהיו עשרים שנה – לא שהארון ישב בקרית יערים עשרים שנה לבד, כי זה אי אפשר, כמו שאפרש בעה״י שמלכות שאול לבדה נמשכה יותר מעשרים שנה, רק שמיום שהביאו הארון לקרית יערים עד יום שנקבצו ישראל למצפה היו כ׳ שנה, ובכל השנים האלה עבדו ישראל את ה׳ רק לא לבדו.

וינהו – נ״ל כדברי החכם פיליפפזאן משרש נהה הנרדף לצעק, וכמו שצעק בנפעל ענינו הקבץ כן שרש נהה, א״כ וינהו הוא כמו ויקבצו, ושד״ל תרגם לשון מרוצה, אולי מלשון הִנֵה.

אחרי ה׳ – שד״ל בתרגומו פירש למשכן שילה, ולא נראה, שבודאי נחרב ע״י פלשתים כמפורש בתהלים מזמור ע״ח, ואם לא נחרב עתה על ידם מתי נחרב? רק פירושו נתקבצו כל בית ישראל אל שמואל המצפה.

וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים בבית אבינדב¹, וַיִּרְבּוּ֙ ולמרות שהרבו² הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עד שנהיו³ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה⁴, ולמרות שהתחלפו הזמנים ומנהיגי העם⁵, לא זז הארון ממקומו⁶, ובכל הזמן הזה⁷ כשראו ישראל את הפורענות שבאה עליהם בעון בית עלי, ואת הגבורה שעשה הקב״ה בפלשתים⁸, וַיִּנָּה֛וּ התאבלו⁹ על מעשיהם הרעים, ונמשכו¹⁰ כָּל-בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה, וזאת בזכות שמואל שהיה מחזר מעיר לעיר, ושופטם ומוכיחם¹¹, וחזרו ישראל בתשובה שלמה, ונתחרטו על אלהי הנכר שהיו עובדים, כי ראו את דבר הארון וקדושתו, והיה להם לאות גדול כי ה׳ הוא האלהים¹²: ס

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. שהם י״א של שמואל ושתי שנים של שאול ושבעה שנים שמלך דוד בחברון, מלבי״ם. וראה ברלב״ג את החשבון של השנים.

5. שהיו שמואל ולאחר מכן שאול ודוד, מלבי״ם.

6. מלבי״ם. ולסוף עשרים שנה הביא דוד את הארון לבית עובד אדום הגתי, (בזמן שאהל מועד היה בנוב), ר״י קרא.

7. מצודת דוד. ורלב״ג ואברבנאל מבארים כי העם חזר בתשובה לאחר עשרים שנה ולא במהלך העשרים שנה.

8. רש״י.

9. רש״י, והוא מלשון נהי ויללה, מצודת ציון.

10. רש״י. ויונתן תרגם נאספו אחריו ועבדו את ה׳ לבדו.

11. רש״י, רלב״ג.

12. רד״ק.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל⁠־כׇּל⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם⁠־בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ הָסִ֜ירוּ אֶת⁠־אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם^א וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃

And Samuel spoke to all the house of Israel, saying, "If you return to Hashem with all your heart, then put away the foreign gods and the Ashtaroth from among you, and direct your hearts to Hashem, and serve Him only; and He will deliver you out of the hand of the Philistines.⁠"

א. מִתּוֹכְכֶ֖ם א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם (חטף)

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר אִם בְכָל לִבְּכוֹן אַתּוּן תַּיְבִין לְפוּלְחָנָא דַייָ אַעֲדוּ יַת טַעֲוַת עַמְמַיָא מִבֵּינֵיכוֹן וְעַשְׁתְּרָתָא וְאַתְקִינוּ לִבְּכוֹן לְפֻלְחָנָא דַייָ וּפְלַחוּ קֳדָמוֹהִי בִּלְחוֹדוֹהִי וִישֵׁיזֵב יַתְכוֹן מִידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי.

ועבדהו לבדו – וכן ויעבדו את י״י לבדו (שמואל א ז׳:ד׳), כמו שאמר המורה (מורה נבוכים ג׳:ל״ז) כי המהדרין שבהם היה דעתם להיותם אמצעיים בינם ובין השם, ואם אח״כ שבו יותר שוטים מופלגים ושכחו הראש לגמרי.

(ג-יד) השלשים ושלשה הוא להודיע שתכף ששבו ישראל לי״י בכל לבם נעתר להם על יד שמואל עד שמשמים נלחמו עם פלשתים על צד המופת ברעמים ולהבות ואחר זה הכו אותם ישראל ושבו להם על יד שמואל כל הערים שלקחו מהם פלשתים.

וספר הכתוב שכאשר ראה שמואל תשובתם אמר אליהם אם בכל לבבכם אתם שבים אל השם הסירו את אלהי הנכר מתוככם, ואחרי הזכוך הזה יבא המירוק שתכינו לבבכם ותעבדוהו לבדו ואז יציל אתכם מיד פלשתים, ר״ל שלא יחשבו שלפי שהפלשתים כבדו את הארון יסביר השם יתברך אליהם פנים, כי הנה בהיות ישראל דבקים בו הוא יצילם מידם.

הסירו – מכל וכל.

לבדו – בלא שתוף.

השאלות:

היה לו לומר הסירו את אלהי הנכר ועשתרות מתוכם, וגם שהעשתרות הם בכלל אלהי הנכר.

ויאמר ואז התעורר שמואל להשיבם בתשובה אם בכל לבבכם רצה לומר כי מתנאי התשובה הגמורה הוא המירוק והזיכוך, רצה לומר שישובו ויתחרטו ויעזבו מעשים הקודמים ושיעשו טוב ולא רע בעתיד ושניהם צריך שיהיו במחשבה ובמעשה, ועז״א לעומת עזיבת הרע במחשבה הסירו את אלהי הנכר מתוככם רצה לומר אשר במצפוני לבכם, ולעומת עזיבת החטא בפועל הסירו העשתרות – ונגד העבודה בעתיד, על עבודת המצפון אומר והכינו לבבכם אל ה׳ שלבכם יהיה מוכן אך לה׳ בל תתערב שם מחשבת זולתו, ונגד העבודה בפועל אמר ועבדהו לבדו בלא שיתוף, ובזה ירצכם ויצל אתכם מיד פלשתים המושלים בכם בסבת עונותיכם.

ועבדוהו לבדו – עבודת האלילים שעבדו ישראל לא היתה הכחשת מציאות אלהי אמת, רק עזיבת עבודתו לבחור בעבודת הבעל והאשרה ושאר האלילים, ובכל צרתם לא היו צועקים לאלילים הפחותים רק לאלהי ישראל הגדול מהם, ועוד כי מתוך צרתם היו מבינים שחרפת עבודת אליליהם ע״י הקדשים והקדשות התישה כחם עד שמשלו בהם אויביהם, והיו מכינים לבם לעבודת ה׳ הטהורה המחזקת כח גופם ונפשם, ובכן היו לאנשי חיל ומתגברים על נוגשיהם, רק בעשרים שנה שאמרנו אף כי היו עובדים את ה׳ לא עבדוהו לבדו ונשאר בלבם שמץ עבודה זרה ותאותה, ועל זה הוכיחם שמואל.

וכאשר ראה שמואל התנהגותם הטובה¹, התעורר להשיבם בתשובה², וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל-כָּל-בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒, אִם-בְּכָל-לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה, הָסִ֜ירוּ מכל וכל³ אֶת-אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם הנמצאים במצפוני לבכם⁴, וְבנוסף לחזרה בתשובה על המחשבה, חיזרו בתשובה גם על המעשים, והסירו⁵ את פסילי הָעַשְׁתָּר֑וֹת⁶, וְגם לעתיד לגבי מחשבותיכם⁷ הָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל-יְהוָה֙, וְלגבי מעשיכם⁸, עִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ בלא שיתוף⁹, וְאז יַצֵּ֥ל יציל אֶתְכֶ֖ם ה׳ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים המושלים בכם בגלל עונותיכם¹⁰, ואל תחשבו שמשום שהפלשתים כיבדו את הארון יסביר השם יתברך אליהם פנים, כי הנה בהיותכם דבקים בה׳ הוא יצילכם מידם¹¹:

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. פסלים אלו היו צלמים העשויים כצורת נקבות הצאן, ראה רד״ק שופטים ב׳ יג.

7. מלבי״ם.

8. כי מתנאי התשובה הגמורה הוא שישובו ויתחרטו ויעזבו את המעשים הקודמים ושיעשו טוב ולא רע בעתיד, ושניהם צריך שיהיו במחשבה ובמעשה, מלבי״ם.

9. מצודת דוד.

10. מלבי״ם.

11. אברבנאל.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת⁠־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת⁠־הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ לְבַדּֽוֹ׃

Then the Children of Israel put away the Baalim and the Ashtaroth and served Hashem only.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאַעְדִיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַת בְּעָלַיָא וְיַת עַשְׁתְּרָתָא וּפְלַחוּ קֳדָם יְיָ בִּלְחוֹדוֹהִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ד-ו) וישראל שמעו בקול שמואל והסירו האלהים האחרים והע״ז אשר היה בתוכם, ואחרי שנתחרטו מהעונות אשר בידיהם ועזבו החטא קבצם שמואל המצפתה להתפלל בעדם אל ה׳ שיכפר בעד חטאתם. וכבר פירשתי שהיה במצפה מזבח ה׳ ובית תפלה, כי שם צוה ה׳ את הברכה והיתה שמה תשועת יהושע מהמלכים ושם היו תמיד מתקבצים להתפלל אל ה׳ להיותו מקום דבקות ומקום השגחה רבה. וזכר ששם שאבו מים וישפכו לפני ה׳, רוצה לומר ששפכו לבבם לפניו כך ת״י. והנכון אצלו ששאבו מי דמעותיהם ושפכו אותם הדמעות נכח פני ה׳. ובמדרש שמואל (פרש׳ י״ג) אמרו וישאבו מים, וכי מים שאבו? אלא מלמד ששאבו דברי תורה כמים. וכי לפני השם שפכו? אלא מלמד ששפכו לבם בתשובה כמים, ושם עשו וידוי ואמרו לה׳ חטאנו. וישפוט שמואל את בנ״י במצפה, שהענישם כל אחד לפי עונו, או שהוכיחם שמה על עונותיהם, על דרך (יחזקאל כ׳ ד׳) התשפוט אותם התשפוט בן אדם את תועבות אבותם הודיעם:

ויסירו ספר כי מלאו אחרי ה׳ בין בתשובה על העבר בפועל ויסירו וכו׳ בין בעבודה בעתיד ויעבדו את ה׳ לבדו – ולא הגיד מדבר המחשבה שזה לא ידע רק היודע תעלומות לב.

וישראל שמעו בקול שמואל¹, וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל את העבודה זרה שהיתה בתוכם², אֶת-הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת-הָעַשְׁתָּרֹ֑ת, וַיַּעַבְד֥וּ ישראל אֶת-יְהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ ללא שיתוף³: ס

1. אברבנאל.

2. אבאבנאל.

3. מצודת דוד.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Samuel said, "Gather all Israel to Mizpah and I will pray for you to Hashem.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל כְּנִישׁוּ יַת כָּל יִשְׂרָאֵל לְמִצְפַּיָא וַאֲצַלֵי עֲלֵיכוֹן קֳדָם יְיָ.

קבצו – הרי לך פעל לשון הפעיל, וכאילו אמר קיבצו, וכן ומלך ארם קבץ את חילו (מלכים א כ׳:א׳) כמו קובץ.

קבצו את כל ישראל המצפתה – כבר פירשתי בספר יהושע למה היה מנהג ישראל להקבץ מצפתה, ושם מזבח ובית תפלה, כי שם היתה תשועה גדולה בהלחם יהושע עם המלכים.

ובדרש: אמר רבי סימון וכי שילה היא המצפתה או המצפתה היא שילה? אלא כיפה יוצאה מתחומו של בנימין לתחומו של יוסף, ועליה בית המקדש של שילה נתון. ותמה אני מזה הדרש, וכי מה לי״י אצל שילה? והלא חרב משכן שילה מיום שגלה הארון, ומעת שבא הארון לקרית יערים הביאו אהל מועד אל נוב. וכן אמר בסדר עולם בתחילת כ׳ שנה הביאו את אהל מועד לנוב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויאמר אחרי ההכנה הזאת אמר שיתקבצו המצפתה ששם היה דרכם להתאסף לקדושה ולעבודה ולדבר האלהים, ושם יתפלל בעדם אחרי ששבו אל ה׳.

קבצו את כל ישראל – ולמעלה (ב׳:ג׳) הוא אומר בית ישראל, ר״ל ראשי בתי אמתם נתקבצו אל מקום מושב שמואל, ולהם צוה הנביא שיקבצו למצפה כל היושבים תחת משטרם.

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה אל הֲמִצְפָּה, שם יש מזבח ובית תפילה¹ וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל-יְהוָֽה ונהגו ישראל להתאסף שם לענייני קדושה², כי היה מוסכם ביניהם שמה שיעשו שם נעשה לפני ה׳³:

1. רד״ק.

2. מלבי״ם. ונהגו ישראל להיקבץ שם כי שם היתה תשועה גדולה בהילחם יהושע עם המלכים, רד״ק, אברבנאל.

3. רלב״ג בפס׳ ג׳.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּ֠תָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ⁠־מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה׃

And they gathered together to Mizpah, and drew water, and poured it out before Hashem, and fasted on that day; and they said there, "We have sinned against Hashem.⁠" And Samuel judged the Children of Israel in Mizpah.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִתְכְּנִישׁוּ לְמִצְפַּיָא וּשְׁפִיכוּ לִבְּהוֹן בִּתְיוּבְתָּא כְּמַיָא קֳדָם יְיָ וְצָמוּ בְיוֹמָא הַהוּא וַאֲמַרוּ תַמָן חַבְנָא קֳדָם יְיָ וְדָן שְׁמוּאֵל יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְפַּיָא.

[פרשה יג]

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וגו׳ – אמר ר׳ סימון ולא שילה היא המצפתה ולא המצפתה היא שילה אלא כמין אסקופה יוצאה מתוך תחומי של יהודה לתוך תחומו של בנימין ועליה בהמ״ק בנוי.

וישאבו מים – וכי מים שאבו. אלא מלמד ששאבו דברי תורה כמים.

וישפכו לפני ה׳ – וכי לפני ה׳ שפכו. אלא מלמד ששפכו לבן בתשובה כמים.

ויאמרו שם חטאנו לה׳ וישפוט וגו׳ – רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק נתעטף שמואל בחלוקו של ישראל. אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה תובע מן האדם אלא שיאמר לפניך חטאתי וישראל אומרים לפניך חטאנו ואין אתה מוחל להן.

ויקבצו המצפתה – א״ר סימון לא שילה היא המצפתה ולא המצפתה היא שילה אלא (איסקופא) [רצועה] יוצאת מתוך תחומו של יהודה לתוך תחומו של בנימין ועליה בית המקדש בנוי [ה״נ רצועה יוצאת מתוך חלקו של יוסף לתוך חלקו של בנימין ועליו הבית בנוי].

וישאבו מים – וכי מים שאבו, אלא מלמד ששאבו דברי תורה.

וישפכו לפני י״י – וכי לפני י״י שפכו אלא מלמד ששפכו לבם בתשובה כמים ואמרו שם חטאנו לי״י. ר׳ הונא ור׳ ירמיה בש״ר יצחק בר רב שמואל נתעטף שמואל בחלוקן של ישראל אמר לפניו רבון כל העולמים כלום אתה תובע מן האדם אלא שיאמר לפניך חטאתי וישראל אומרים לפניך חטאנו אי אתה מוחל להם.

^אוישפכו לפני ה׳ [...] – אמר על כך ר׳ יהודה: משמעותו של הביטוי הזה היא בכייה ותחינה וניסיון לרצות.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.

וישאבו מים וישפכו – תרגם יונתן: ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם י״י. ולפי משמעו, אינו אלא סימן הכנעה, הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכין.

וישפט שמואל – בין איש לרעהו, על עסקי ממון שביניהם או על עסקי עבירה שעברו.

They drew water and poured it out.⁠¹ Targum Yonatan renders, "and they poured out their hearts like water, in repentance, before '.⁠"²ה And according to its simple meaning, it is merely symbolic of humility, [i.e.,] we are before You like these poured out waters.⁠³

Shemuel judged. Between two litigants regarding monetary matters between them,⁠⁴ or concerning sins which they had committed.

1. Perhaps as Dovid did in II Shemuel 23:16.

2. See Eikhah 2:19.

3. Water may also be referring to the Torah which is often compared to water. By filling their hearts with Torah, the Bnei Yisroel were able to recognize their sins, feel the need to change their ways and return to ‘ה.

4. People sought to cleanse themselves of sins that had been committed between their fellow man. They first had to rectify their misdeeds. They therefore went to Shemuel, for him to judge them and to determine who owed what to whom and what wrongs had to be corrected.

ויאמרו שם חטאנו – ר׳ הונא ור׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל ב״ר יצחק מלמד שנתעטף שמואל לפני המקום ואמ׳ לפניו רבונו של עולם כלום אתה מבקש מן האדם שיאמר לך חטאתי, ישראל אמרו לפניך חטאנו.

וישאבו מים וישפכו – תרגומו: ושפכו לבהון בתיובתא כמיא קדם י״י, כגון שפכי כמים לבך (איכה ב׳:י״ט).

וישפט שמואל את בני ישראל – בין איש לרעהו על עסקי ממון שביניהן ועבירות שבידם.

וישאבו מים וישפכו לפני י״י – תרגום יונתן: ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם י״י.

ויתכן לפרש ששפכו מים לפני י״י סימן לכפרת עונות, על דרך: כמים עברו תזכור (איוב י״א:ט״ז).

וישפט שמואל – שמואל העניש כל אחד לפי עונו, כי שם התודו עונותיהם.

וישאבו מים וישפכו – לרחוץ מקום קבוצם וגם פניהם וידיהם להתרשם בנפשותם על היותם רחוצים מצואתם, כטעם ורחצו את ידיהם (דברים כ״א:ו׳), בעגלה ערופה. ומזה הסוג רבים בתורה ובנביאים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויאמרו שם חטאנו לה׳ – ירושלמי פרק סדר תעניות כיצד. ויאמר שמואל חטאנו לה׳ אמר רב שמואל בר רב יצחק לבש שמואל חלוקן של כל ישראל וכו׳ וכתב בעל יפה מראה אם אין טעות בגירסא יש לומר דאף על גב דויאמרו שם חטאנו כתיב משום דשמואל לבש חלוקן וכו׳ כדבסמוך חשיב ליה כאילו שמואל הוא האומר חטאנו אבל הנראה דטעות סופר הוא ולא גרסינן אלא ויאמרו שם חטאנו והכי איתא באגדת שמואל.

וישאבו מים – רצה לומר: התעוררו לשאוב ולהזיל מי דמע, ושפכו בתפלה לפני ה׳.

וישפוט – בדברים שבין אדם לחבירו.

ויקבצו ספר,

א. שהתקבצו וזה מורה על האחדות לעבוד את ה׳ שכם אחד,

ב. וישאבו מים אם מי דמעה ובכי כדבר המפרשים או רמז ששפכו לבם כמים,

ג. ויצומו שענין הצום היה לבקר אחר עונות היחידים והרבים ולפרוש מהם כמ״ש הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע,

ד. ויאמרו שם חטאנו שהוא הוידוי והחרטה על עבירות שבין אדם למקום,

ה. ועל עבירות שבין אדם לחברו שעל זה אין מועיל תשובה לבד וישפוט שמואל בין איש לרעהו.

וישאבו מים וגו׳ – רמז שנמס לבם כמים מפחד ה׳, וגם שרוצים לשפוך לבם כמים נוכח פני ה׳.

וישפט שמואל – בכל יום צום ותענית על צרה המוצאת אותם היו השופטים יושבים לדרוש על מעשי בני ארצם לתקן המעוות ולהשיב אל חיק רשע כרשעתו, ובזה תָשֹך חמת האל מעליהם, וכן היו עושים בימי חכמי התלמוד (תענית ב:) וכן עשתה גם איזבל להרחיק ממנה חשש, קראה צום ובו ביום צותה להעיד בנבות ולסקלו.

וַיִּקָּבְצ֣וּ והתקבצו ישראל באחדות¹ הַ֠מִּצְפָּתָה אל הֲמִצְפָּה, וַיִּֽשְׁאֲבוּ-מַ֜יִם, ולסימן הכנעה² וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ שפכו אותם³ | לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה, לומר הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכים⁴, וכמו שהמים עוברים, כך תעביר לנו את עוונותינו⁵, וַיָּצ֙וּמוּ֙ ישראל בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כדי לפרוש מעוונותיהם⁶ וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ⁷ לַיהוָ֑ה, וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בדברים שבין אדם לחבירו⁸ בַּמִּצְפָּֽה:

1. מלבי״ם.

2. רש״י.

3. רש״י.

4. רש״י. ויונתן תרגם ששפכו לבבם. ויש מרבותינו שביארו ששאבו מי דמעותיהם ושפכו אותם הדמעות נכח פני ה׳, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם. ורלב״ג בפס׳ ג׳ מבאר ששפכו מים להעיד שכבר התרחצו שם בעניניהם.

5. רד״ק.

6. מלבי״ם.

7. וזה הוא וידוי וחרטה על עבירות שבין אדם למקום, מלבי״ם. אמר ר׳ הונא ור׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל ב״ר יצחק מלמד שנתעטף שמואל לפני המקום ואמר לפניו, רבונו של עולם כלום אתה מבקש מן האדם שיאמר לך ״חטאתי״, ישראל אמרו לפניך ״חטאנו״, ר״י קרא.

8. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ורד״ק ואברבנאל ביארו כי שמואל העניש כל אחד לפי עוונו, כי שם התודו עוונותיהם. כי בעבירות שבין אדם לחבירו לא מועיל תשובה לבד, אלא צריך לרצות את חבירו, מלבי״ם.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי⁠־הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי⁠־פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃

And when the Philistines heard that the Children of Israel were gathered together to Mizpah, the lords of the Philistines went up against Israel. And when the Children of Israel heard it, they were afraid of the Philistines.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁמָעוּ פְלִשְׁתָּאֵי אֲרֵי אִתְכְּנִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִצְפַּיָא וּסְלִיקוּ טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי עַל יִשְׂרָאֵל וּשְׁמָעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּדְחִילוּ מִן קֳדָם פְלִשְׁתָּאֵי.

וכאשר שמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל במצפה עלו סרני פלשתים אל ישראל להלחם עמם וייראו ישראל מפני פלשתים ובקשו משמואל שיתפלל לשם בעבורם בדרך שיושיעם מיד פלשתים, והנה להגיע הנבואה לו והדבקות האלהי העלה שמואל עולה לי״י כי העולה תיישיר לזה כמו שבארנו בפירושינו לדברי התורה ואפשר שהעלה אותה על ידי כהן כי שמואל לא היה כהן ואפשר שהיתה הוראת שעה והנה אז הותרה במת יחיד כי כבר חרב משכן שילה ולא היה שם עדיין במת צבור, ועם העלותו העולה התפלל שמואל לשם יתברך בעבור ישראל והרעים הש״י ביום ההוא בקול גדול מרעיד על פלשתים באופן שכבר נגפו לפני ישראל ואפשר שלזאת הסבה העלה העולה להראות לישראל שתכף שהיה מעלה העולה נתחדשו הקולות האלו המרעידים כדי שיאמינו יותר בש״י ואחשוב שעם אלו הרעמים היו יורדות להבות ואש אלהים זר ולולא זה כבר היה מזיק הקול לישראל באופן הזקו לפלשתים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וישמעו פלשתים כי התקבצו וגומר. ידמה שהיו פלישתים יודעים שבמצפה נמצאת ההשגחה מעולה, ושבהקבץ עמים יחדו שמה היו מצליחים כמו שהיה בענין יהושע ובענין יפתח, ולכן חרה אפם בהקבץ ישראל במצפה, וזהו שאמר וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל, כי מיד עלו שמה להלחם בם ויראו מאד ישראל מפניהם.

ויראו מפני פלשתים – כתוב במכלול דף קל״ג שהוא ביו״ד האית״ן לבד וצריך להמשיך האותיות הנוספות יִיראו תִיראו להורות על היו״ד פ״א הפעל תהיה כתובה או לא כתובה צריך להורות עליה בקריאתה.

ויעלו – להלחם בם, כי חשבו שנתקבצו ישראל לצאת למלחמה.

וישמעו זה היה סבה מאת ה׳ שיתגרו בם פלשתים למען יפלו בידם ולכן כאשר שמעו שהתקבצו חשבו שהיה איזה מרד ועלו סרני פלשתים עם מחניהם, וישראל שלא הבינו כי זה סבה מאת ה׳ למען יושעו התיראו מפניהם.

סרני פלשתים – עם מחניהם להכותם כלם יחד, ואולי על זה חובר מזמור ע״ד, אמרו בלבם נינם יחד וגו׳, ע״ש.

וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי-הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה אל הֲמִצְפָּה, ומפני שחשבו שהיה מרד¹ ושנתקבצו ישראל לצאת למלחמה², וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי-פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל-יִשְׂרָאֵ֑ל להלחם בם, ומאת ה׳ היה כך כדי שיפלו פלשתים ביד ישראל³, וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שעלו עליהם פלשתים, ולא הבינו כי מאת ה׳ היתה זאת כדי שיוושעו, לכן⁴ וַיִּֽרְא֖וּ פחדו מאוד⁵ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. אברבנאל.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־שְׁמוּאֵ֔ל אַל⁠־תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃

And the Children of Israel said to Samuel, "Do not stop crying out to Hashem our God for us, that He save us out of the hand of the Philistines.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁמוּאֵל לָא תַשְׁתִּיק מִנָנָא מִלְצַלָאָה קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וִיִפְרְקִנָנָא מִידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי.

אל תחרש – אל תחריש, כמו אל תסתר אל תסתיר.

אל תחרש ממנו – מבנין הפעיל, והוא פועל עומד. וכן: החרישו ממני (איוב י״ג:י״ג), וכן רוב הפעל הזה בבנין הפעיל הוא פועל עומד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויאמרו אל שמואל אל תחרש ממנו, כלומר מסבתינו מזעוק אל השם שיושיענו מיד פלשתים, ואמרם אל תחרש בלשון שולל הוא ע״ד (איכה ב׳ י״ח) אל תתני פוגת לך:

מזעק – הזי״ן דגושה.

וישענו – חסר דחסר כמ״ש לעיל סימן ד׳.

תחרש – תשתוק, וכן: והחריש יעקב (בראשית ל״ד:ה׳).

אל תחרש ממנו – אל תשתוק מהדבר אשר היא טובה לנו, והוא מזעוק אל ה׳ להושיענו.

ויאמרו באשר ראו ששמואל בוטח בה׳ כי יגבר עליהם כי בטח שכבר שמע ה׳ תפלתו אמרו אליו בל יחרש גם עתה מזעק אל ה׳ שהוא ישיענו מיד פלשתים רצה לומר באשר יראים אנו מפניהם אי אפשר שננצחם במלחמה וצריך שתתפלל שתעשה התשועה כולה על ידי ה׳ כי חרבי לא תושיעני.

ממנו – מהתפלל עלינו, מהושיע אותנו.

וכאשר ראו ששמואל בוטח בה׳ כי יגבר ישראל, שבטח ששמע ה׳ תפילתו¹, וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-שְׁמוּאֵ֔ל, אַל-תַּחֲרֵ֣שׁ אל תשתוק² גם עכשיו³ מִמֶּ֔נּוּ מהדבר אשר הוא טוב לנו⁴ מִזְּעֹ֖ק והוא שתזעק⁵ אֶל-יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ, וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים כי אי אפשר שננצחם במלחמה מפני שאנו מפחדים מהם, ולכן תתפלל שֶׁתֵּעָשֶׂה התשועה כולה על ידי ה׳⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד [וַיַּֽעֲלֵ֧הוּ] (ויעלה) עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַיהֹוָ֑הי״י֑ וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Samuel took a nursing lamb and offered it for a whole burnt-offering to Hashem; and Samuel cried to Hashem for Israel, and Hashem answered him.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב שְׁמוּאֵל אִמְרָא דַחֲלָבָא חַד וְאַסְקֵיהּ עֲלָתָא קֳדָם יְיָ וְצַלִי שְׁמוּאֵל קֳדָם יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ יְיָ.

ויקח שמואל טלה חלב אחד – אמר רבי יוסי בר חנינא לעולם אין הבמה מותרת אלא על ידי נביא. מאי טעמיה השמר לך פן תעלה וגו׳ (דברים י״ב:י״ג). ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות. רבי יוחנן בן מרייא מייתי לה מן הדא אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ח׳:ל׳). אין לי אלא בהר עיבל בגבעון מנין. שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר ה׳ אל גדעון וגו׳ (שופטים ו׳:כ״ה). אמר רבי אבא בר כהנא שבע עבירות נעשו בידו של גדעון. עצי אשירה אבנים פסולות מוקצה ונעבד זר ולילה ומחוסר זמן. אין לי אלא בגדעון בשילה מנין.

ויקח שמואל טלה חלב אחד – אמר רבי אבא בר כהנא שלש עבירות נעשו באילו של שמואל. הוא ועורו ומחוסר זמן. ולוי אמר רבי יוסי אי מן הדא לית את שמע מינה כלום. והדא דאמרת הא דאמר ר׳ שמואל בר רב יצחק ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וגו׳ (שמואל א ז׳:י״ז).

ויקח שמואל טלה חלב אחד – א״ר יוסי בר חנינא לעולם אין הבמה ניתרת אלא ע״י נביא. ר׳ יהודה הוה מייתי לה מן הדא אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ח׳:ל׳). אין לי אלא בגלגל בגדעון^א מנין שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר [לו] י״י (אל גדעון) (שופטים ו׳:כ״ה), אין לי אלא בגדעון^ב בשילה מנין, שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד. א״ר אבא בר כהנא שלש עבירות נעשה בו הוא ועורו ומחוסר זמן (ולילה) [ולוי] היה. א״ר יוסי אי מהכא לית את שמע כלום והדא דאמרת כהא דא״ר שמואל בר נחמני ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (שמואל א ז׳:י״ז).

אמר ר׳ אדא בר אהבה מנין לעולת נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה. ויעלהו לשון זכר משמע א״ר נחמן בר יצחק ויעלה כתיב.

א. כן בויקרא רבה כ״ב:ט׳, ילקוט שמעוני ויקרא י״ז:ג׳. בדפוסים: ״בגבעון״.

ב. כן בויקרא רבה כ״ב:ט׳, ילקוט שמעוני ויקרא י״ז:ג׳. בדפוסים: ״בגבעון״.

ויעלה עולה – ויעלה כתיב, נקבה היתה. מכאן למדו רבותינו: עולה נקבה כשרה בבמת יחיד. במסכת עבודה זרה (בבלי ע״ז כ״ד:).

And offered it all as a burnt offering. The כְּתִיב is 'וַיַעֲלֶהָ' because it was a female.⁠¹ From here our Rabbis deduced that a female animal is acceptable as a burnt offering on a private altar.⁠²

1. Although the קְרִי is in the male form.

2. Bavli Avodah Zarah 24b.

ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו כליל – אמר ר׳ לוי שלש עבירות נעשו באילו של שמואל, משום שחוטי חוץ ומחוסר זמן ולוי היה.

טלה חלב – רך וקטן כדי למהר הקטרתו, שהיו פלשתים ממהרין לבא.

ומדרש בע״ז (בבלי ע״ז כ״ד:) על העולה שהיתה נקבה.

טלה חלב – שהיה יונק עדיין.

ויעלה עולה – כן כתיב. וקרי: ויעלהו.

ודרשו רבותינו ז״ל הכתיב, ואמרו: ויעלה כתיב, שהיתה נקבה, ומכאן סמכו שעולת נקבה כשרה בבמת יחיד. וקבלו גם כן כי זר מקריב בבמת יחיד. כי משחרב משכן שילה ובאו להם לנוב הותרו הבמות, כל זמן שהיה אהל מועד בנוב וגבעון עד שנבנה בית עולמים, שנאסרו, ושוב לא היה להם היתר. ואמרו אין הבמה נתרת אלא על ידי נביא, כי שמואל העלה ראשון בבמת יחיד משחרב משכן שילה. וכן בגלגל יהושע העלה בבמת יחיד ראשון, שנאמר: אז יבנה יהושע (יהושע ח׳:ל׳).

ויענהו י״י – אפשר ע״י אש שירדה מן השמים על העולה, או על ידי הרעם שהרעים בקול גדול על פלשתים להבהילם. וכאשר נשמע הרעם אז ידע כי ענהו י״י.

ויענהו יי – אין צורך או חובה לפרש מה ענהו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

והנה שמואל לקח טלה חלב, ר״ל שהיה עדין יונק והעלהו עולה כליל לה׳, כי היה כל זר מותר להקריב בבמת יחיד משנחרב משכן שילה כל זמן היות המשכן בנוב ובגבעון, וגם לדעת מי שאמר במדרש שמואל (פרש׳ י״ג) שאין הבמה מותרת כי אם על ידי נביא, היה שמואל הזובח והוא היה נביא לה׳. ושם אמרו אמ״ר אבא בר כהנא שלש עבירות נעשו בטלה של שמואל, הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה, ומנין שקבל הקב״ה קרבנו? שנאמר ויצעק שמואל אל ה׳ ויענהו ה׳. ולפי הפשט נוכל לומר שעל ידי כהן העלה שמואל אותה עולה, והדרש יעמוד במקומו. והנה עשה שמואל זה כדי להגיע אליו הנבואה והדבוק, כי היו הקרבנות אמצעיים עצומים לזה, ואמר ויענהו ה׳ שירד האש על העולה וירא כל העם וירונו, או יהיה ויענהו ה׳ על ידי הרעמים והתשועה שיזכור:

ויעלה – ויעלהו קרי ובפרק אין מעמידין (דף כד:) אמר ר׳ אדא בר אהבה מנין לעולת נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה ויעלהו לשון זכר משמע אמר ר׳ נחמן בר יצחק ויעלה כתיב.

כליל – מלשון כל, רצה לומר העלה כל בשר העולה, כמשפט האמור בה.

טלה חלב – רצה לומר: עודו יונק החלב.

ויענהו ה׳ – רצה לומר: ראה שנתקבלה ברצון, כי ירדה האש ושרפה את העולה, והיה בטוח בתשועה.

(ט-י) ויענהו ה׳ וכו׳ וירעם בקולו קול ה׳ שהגיע אל הנביא היה מתחלק לכמה שבילים כמ״ש בתורת כהנים (ויקרא פרק א׳) וישמע את הקול מדבר אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו, יכול מפני שהיה הקול נמוך תלמוד לומר את הקול הקול שכתוב בו קול ה׳ שובר ארזים, והנה בקול הנורא הזה שבו ענה את שמואל וכל ישראל לא שמעוהו, בו בעצמו נתן קול עוז רעם ורעש על פלשתים וינגפו מעצמם.

ויעלהו – כתיב ויעלהָ, אולי גם שם טלה הוא זכר ונקבה כמו שם שֶה.

וכדי שתגיע לו הנבואה והדבקות האלהית¹, וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד הוא טלה אשר עדיין יונק החלב², וַיַּעֲלֵ֧הוּ³ (וַיַעֲלֵהֻ⁴ כתיב) עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל כולו⁵ לַֽיהוָ֑ה, וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל-יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל, וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ וקיבל⁶ יְהוָֽה תפילתו⁷, וירדה האש ושרפה את העולה, והיה בטוח שמואל בתשועה⁸:

1. רלב״ג בפס׳ ז׳.

2. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.

3. רלב״ג בפס׳ ז׳ מבאר שהעלהו ע״י כהן כי שמואל לא היה כהן, או שהיתה הוראת שעה שהותר לו להקריב.

4. כתיב ״וַיַעְלֵהֻ״ עולה, ודרשו רבותינו ז״ל הכתיב ״וְיַעְלֶהָ״ שהיתה נקבה, ומכאן סמכו שעולת נקבה כשרה בבמת יחיד, רש״י, רד״ק.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. תרגום יונתן.

8. מצודת דוד. ויתכן גם כי הקב״ה ענה לו דרך הרעם שהרעים בקול גדול על פלשתים להבהילם, וכאשר נשמע הרעם אז ידע שמואל כי ענהו ה׳, רד״ק, אברבנאל.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהֹוָ֣הי״י֣^א בְּקוֹל⁠־גָּ֠ד֠וֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל⁠־פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And as Samuel was offering up the burnt-offering, the Philistines drew near to battle against Israel. But Hashem thundered with a great thunder on that day upon the Philistines and confused them; and they were smitten down before Israel.

א. יְהֹוָ֣הי״י֣ =א,ל (אין פסק); וכן הוא בדותן, ברויאר (וסימנים), ומג״ה.
• הקלדה=<יְהוָ֣הי״י֣ ׀> (פסק), וכן הוא בדפוסים וקורן ומכון ממרא.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה שְׁמוּאֵל מַסִיק עֲלָתָא וּפְלִשְׁתָּאֵי אִתְקְרָבוּ לְאַגָחָא קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וְאַכְלִי יְיָ בְּקַל רַב בְּיוֹמָא הַהוּא עַל פְּלִשְׁתָּאֵי וְשַׁגֵישִׁינוּן וְאִתַּבָּרוּ קֳדָם יִשְׂרָאֵל.

ויהי שמואל מעלה העולה וגו׳ – אמר רבי אבא בר כהנא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב״ה שהוא עושה לישראל ושלשתן עשה להן. הראשונה בימי יהושע. ויהמם ה׳ לפני ישראל וגו׳ (יהושע י׳:י׳). השניה בימי סיסרא ויהם ה׳ את סיסרא וגו׳ (שופטים ד׳:ט״ו). והשלישי בימי שמואל.

ויהי שמואל מעלה וגו׳ וירעם ה׳ בקול גדול וגו׳ ויהמם. רבי סימון מוסיף תרתי ויהם את מחנה מצרים (שמות י״ד:כ״ד). והיה ביום ההוא תהיה מהומת ה׳ רבה בהם (זכריה י״ד:י״ג). ולא פליגין. מה דאמר ר׳ סימון לשעבר. מה דאמר ר׳ אבא בר כהנא לכשתבא בהם.

רמז קד

ויהי שמואל מעלה העולה – א״ר אבא בר כהנא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב״ה שהוא עושה ושלשתם עשה להם. הראשונה בימי יהושע ויהומם י״י לפני ישראל (יהושע י׳:י׳). והשניה בימי סיסרא ויהם י״י את סיסרא (שופטים ד׳:ט״ו). והשלישית בימי שמואל ויהי שמואל מעלה העולה וגו׳. ר׳ סימון מוסיף תרתי ויהם י״י את מחנה מצרים. והיה ביום ההוא תהיה מהומת (גדולה) [י״י גו׳] (זכריה י״ד:י״ג). ולא פליגי הא דמר דר׳ סימון לשעבר והא דמר ר׳ אבא בר כהנא לכשתבא בהם.

וירעם י״י בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהומם – מיכאן תלמד בכל המקומות שתמצא מהומה שהיא מהומה של רעה.

ויהי שמואל מעלה – י״י פעל כל זאת¹ ובאורו ימצא בגביע.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים ל״ב:כ״ז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויהי שמואל מעלה העולה וגומר, ספר שבשעה שהיה שמואל מעלה העולה היו פלשתים נגשים למלחמה והרעים השם בקול גדול מן השמים על פלשתים ויהומם, רוצה לומר שעם הרעמים בא אש מן השמים לעיני הפלשתים, באופן שנבהלו ונחפזו וינגפו לפני בני ישראל, כלומר שהם היו מתנגפים מעצמם קודם שיבאו בני ישראל להלחם בם, וזהו לפני בני ישראל, כי לפני יאמר על הזמן, כמו (מלאכי ד׳ ה׳) לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא.

וירעם ה׳ – הביא עליהם רעם בקול גדול ויהם אותם, ועל ידי זה נגפו לפני בוא ישראל למלחמה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וַיְהִ֤י בשעה¹ שֶׁשְׁמוּאֵל֙ היה מַעֲלֶ֣ה את הָעוֹלָ֔ה, וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל, וַיַּרְעֵ֣ם ואז הביא רעם² יְהוָ֣ה | בְּקוֹל-גָּ֠דוֹל³ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל-פְּלִשְׁתִּים֙, ועם הרעמים באה אש מן השמים לעיני הפלשתים⁴, וַיְהֻמֵּ֔ם וגרם להם ה׳ למהומה גדולה⁵, וַיִּנָּגְפ֖וּ פלשתים עוד לִפְנֵ֥י בוא יִשְׂרָאֵֽל למלחמה⁶:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד. שתכף שהיה מעלה העולה החלו הקולות האלו המרעידים כדי שיאמינו יותר בהש״י, רלב״ג בפס׳ ז׳. ומלבי״ם מבאר שישראל לא שמעוהו, וראה בהערה הבאה.

3. קול ה׳ שהגיע אל הנביא היה מתחלק לכמה שבילים, ובקול הנורא הזה שבו ענה את שמואל, וכל ישראל לא שמעוהו, בו בעצמו נתן קול עוז רעם ורעש על פלשתים וינגפו מעצמם, מלבי״ם.

4. אברבנאל.

5. ר״י קרא.

6. מצודת דוד.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן⁠־הַמִּצְפָּ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ^א אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד⁠־מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר׃

And the men of Israel went out of Mizpah and pursued the Philistines, and they smote them until they came under Beth-car.

א. וַֽיִּרְדְּפ֖וּ =א?,ל,ש1,ק (געיה באות וי״ו); וכך אצל ברויאר ומג״ה. האזור מטושטש בכתר ארם צובה, והקו של הגעיה אינו מובהק לגמרי.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְפַקוּ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן מִצְפַּיָא וּרְדָפוּ יַת פְּלִשְׁתָּאֵי וּמְחוֹנוֹן עַד מִלְרַע לְבֵית שָׁרוֹן.

מתחת לבית כר – מלרע לבית שרון.

Until below Beis Kor. Below Beis Sharon.

לבית כר – שם מקום הוא, ויונת׳ תירג׳ מלרע לבית שרון.

מתחת לבית כר – תרגומו: מלרע לבית שרון.

לבית כר – תרגם יונתן: לבית שרון. כמו: כר נרחב (ישעיהו ל׳:כ״ג).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ובהיותם כבר נגפים מעצמם יצאו אנשי ישראל מן המצפה ומצאו שהיו הפלשתים כבר נגפים ונסים ורדפו אחריהם:

ויצאו – אחר זה יצאו מן המצפה ורדפו אחריהם.

עד מתחת – הכום בכל הדרך אשר רדפום, עד בואם מתחת לבית כר.

ויצאו וישראל לא הוצרכו להלחם רק לרדוף ולהפיל חללים.

ויצאו – ממקום קבוצתם נפרדו לרדוף אחרי הפלשתים.

וַיֵּ֨צְא֜וּ לאחר מכן¹ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן-הַמִּצְפָּ֔ה, ומצאו שהיו הפלשתים כבר נגפים ונסים², וַֽיִּרְדְּפ֖וּ ישראל אֶת-פְּלִשְׁתִּ֑ים, וַיַּכּ֕וּם בכל הדרך אשר רדפו אותם³ עַד בואם⁴ -מִתַּ֖חַת לְמקום בשם⁵ בֵ֥ית כָּֽר המכונה בית שרון⁶, ולא הוצרכו ישראל להלחם בפלשתים, אלא רק לרדוף אותם ולהפיל מהם חללים⁷:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. ר״י קרא.

6. תרגום יונתן, רש״י.

7. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין⁠־הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת⁠־שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד⁠־הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Then Samuel took a stone and set it between Mizpah and Shen, and called the name of it Eben-ezer, saying, "Until here Hashem has helped us.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב שְׁמוּאֵל אַבְנָא חֲדָא וְשַׁוִי בֵּין מִצְפַּיָא וּבֵין שִׁינָא וּקְרָא יַת שְׁמָהּ אֶבֶן סַעֲדָא וַאֲמַר עַד הָכָא סַעֲדָנָא יְיָ.

ובין השן – שן הסלע.

And Shein. The peak of the rock.⁠¹

1. Or שֵׁן may denote the shape of the rock, i.e. it was shaped like a tooth; and it may be the same crag referred to below in 14:5.–Da’as Sofrim.

ויקח שמואל אבן אחת ויקרא שמה אבן העזר ויאמר עד הנה עזרנו י״י – פתר׳ ויאמר – כי אמר עד הנה עזרנו י״י, שרדפו ישראל את פלשתים להודיע לדורות שעד אותו מקום רדפו ישראל בפלשתים ועזרם הקב״ה ועל שם כך קרא את האבן אבן העזר.

בין השן – כמו שן סלע ומצודה (איוב ל״ט:כ״ח).

ובין השן – בין שינא, מקום או שן סלע.

ובין השן – שן סלע היה שם, ונקרא המקום על שמו.

ויקח שמואל אבן – כענין מצבת יהושע (יהושע כ״ד:כ״ו), והכל לזכר להם ולבאים אחריהם, וכן ענין יעקב, והעד י״ב אבנים שהקים יהושע בגלגל (יהושע ד׳:ח׳), גם תבנית המזבח מבני ראובן וגד (יהושע כ״ב:כ״ח), ובאור זה יותר ימצא בגביע.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויקח שמואל אבן וישם אותה במקום אשר באו ברדפם אחריהם וקראה אבן העזר לאמר עד הנה עזרנו ה׳.

ובין השן – שן הסלע היה שם, ונקרא המקום על שמו.

בין המצפה וכו׳ – שם עמדו מערכות פלשתים.

עד הנה עזרנו ה׳ – רצה לומר: עד המקום הזה עזרנו ה׳, במה שהממם בקול רעם ולא שלטה בהם יד ישראל עדיין, כי משם והלאה רדפו ישראל אחריהם ושלטה בהם ידם.

ויקח לזכר הנס,

עד הנה עזרנו ה׳ כי לא בחרבם נצחו.

השן – סלע זקוף כמו שן וכן למטה י״ד:ד׳-ה׳.

וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל לזכר הנס¹ אֶ֣בֶן אַחַ֗ת, וַיָּ֤שֶׂם אותה בֵּֽין-הַמִּצְפָּה֙ שם עמדו מערכות פלשתים² וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן הוא מקום אשר נקרא כך על כי שן הסלע היה שם³, וַיִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמָ֖הּ של האבן, אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר, וַיֹּאמַ֕ר עַד-הֵ֖נָּה המקום הזה⁴ עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה, ולא בחרבנו נצחנו⁵, אלא שהממם ה׳ בקול רעם⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק, מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. ולא שלטה בהם יד ישראל עדיין, ומשם והלאה רדפו ישראל אחריהם ושלטה בהם ידם, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹֽא⁠־יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל׃

So the Philistines were subdued, and they did not come anymore within the border of Israel; and the hand of Hashem was against the Philistines all the days of Samuel.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִתְבָּרוּ פְּלִשְׁתָּאֵי וְלָא אוֹסִיפוּ עוֹד לְמֵיעַל בִּתְחוּם יִשְׂרָאֵל וַהֲוַת מְחָתָא דַייָ בִּפְלִשְׁתָּאֵי כָּל יוֹמֵי שְׁמוּאֵל.

כל ימי שמואל – עד אשר זקן שמואל ולא יכול לצאת ולבא לפניהם ולסבב על עריהם ולהוכיחם, כמו שעשה לפני זקנתו. ולפיכך חטאו ישראל והיתה יד פלשתים עליהם. וזה היה להם הסבה אשר שאלו להם מלך. ואילו לא חטאו לא היו צריכים, לפיכך היה רע בעיני י״י יתברך כששאלו להם מלך. אבל צריכים היו למלך, כמו שאמר האל לשמואל כשבא אליו שאול: כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד והושיע את עמי מיד פלשתים כי באה צעקתו אלי (שמואל א ט׳:ט״ז).

ולא יספו עוד לבוא – מבואר שזה אין טעמו לנצח, וכן ולא יספו גדודי ארם (מלכים ב ו׳:כ״ג), ובאו אחר שנה אחת כמו שמפורש שם, והבן זה.

וזכר שכבר נגפו ישראל את הפלשתים ויכום באופן שנכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבא בגבול ישראל ושבו הערים לישראל שלקחו פלשתים מאתם והנה היה גם כן שלום בימי שמואל בין ישראל ובין האמורי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ומפאת אותה המלחמה נכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבא בגבול ישראל, כי היה יד ה׳ בהם כל ימי שמואל, באופן שהערים אשר לקחו בזמן הקודם השיבו אותם עתה לישראל, כי שבט יהודה לכד הערים האלה מתחלה כמו שנזכר בספר שופטים, ואחרי כן שבו הפלשתים ולקחום ועתה שבו לישראל בימי שמואל, ובהיות המלחמה חזקה עם הפלשתים היה שלום בין ישראל ובין האמורי:

ולא יספו – בימים שהנהיג שמואל עד לא נזדקן, לא הוסיפו לבוא בגבול ישראל.

ותהי יד ה׳ בפלשתים – כאשר הלכו ישראל ללחום עמו בגבולו.

(יג-יז) השאלות:

ויכנעו משמע שלא נלחמו, ולמה ותהי יד ה׳ בם, ולמה האריך לתשבנה הערים וכו׳ מעקרון וכו׳ הציל ישראל וכו׳, ולמה כפל וישפט שמואל וכו׳ ושפט את ישראל וכו׳ ושם שפט וכו׳.

ויכנעו סיפר ששמואל היה למגן בעד עם ה׳ בין נגד האויב החיצוני, בין בהנהגת העם עצמו, ששני אלה היו מוטלים על השופט והמלך כמ״ש ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו, על המחסה נגד צר ואויב, אומר ויכנע הפלשתים רצה לומר שהיו שם שני דברים,

א. שנכנעו מעצמם עד שלא יספו מעצמם ליכנס לגבול ישראל,

ב. שגם בעת יצאו ישראל ארץ פלשתים,

היתה יד ה׳ בם עד שנוגעו לפניהם בארצם. (זה נמשך כל ימי שמואל – רצה לומר רוב ימי חיי שמואל כי בעת זקנותו משלו הפלשתים בישראל כמו שיבואר בסי׳ י״ג) ומפרש, (יד) ותשובנה על ידי שנכנעו הושבו הערים שלקח מאת ישראל מעצמם כי התיראו לבא בגבול ישראל, ועל ידי שהיתה יד ה׳ בם בעת ערכו ישראל מלחמה בארצם על ידי כן מעקרון ועד גת הגם שערים האלה כבר היו ביד פלשתים מימים רבים הציל ישראל מידם – כי הורישום משם, וגם ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי כי בעת משלו האויבים בישראל נוספו גם האמוריים עליהם ונלחמו בם לא כן בימי שמואל.

כל ימי שמואל – מלחמת גלבע היתה אחר מותו, ובשאר כל המלחמות עם הפלשתים נצחו ישראל.

וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹא-יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא למלחמה בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל, כי שמואל היה למגן על עם ישראל, וגם כאשר ישראל יצאו נגד פלשתים¹ בגבולם², וַתְּהִ֤י היתה יַד-יְהוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים וניגפו בארצם³, וכך היה במשך כֹּ֖ל יְמֵ֥י הנהגתו של⁴ שְׁמוּאֵֽל את ישראל, עד ימי זקנותו⁵, ובמהלך תקופה זו הפלשתים אף השיבו לישראל את הערים אשר לקחו מהם בעבר⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד. וכאשר הזדקן שמואל ולא יכול היה עוד לצאת ולבוא לפני ישראל להוכיחם, חטאו ישראל והיתה יד פלשתים עליהם וזאת הסיבה שבגינה ביקשו מלך, ואילו לא חטאו לא היו צריכים, לפיכך היה רע בעיני ה׳ יתברך כששאלו להם מלך למרות שבאמת צריכים היו למלך להושיעם, רד״ק.

6. כי שבט יהודה לכד את הערים האלה מתחילה כמו שנזכר בספר שופטים, ואחרי כן שבו הפלשתים ולקחום מישראל, ועתה שבו לישראל בימי שמואל, אברבנאל, ורד״ק בפס׳ י״ד.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ⁠־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד⁠־גַּ֔ת וְאֶ֨ת⁠־גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃

And the cities which the Philistines had taken from Israel were restored to Israel, from Ekron to Gath; and Israel delivered their borders out of the hand of the Philistines. And there was peace between Israel and the Amorites.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתָבָא קִירְוַיָא דִנְסִיבוּ פְלִשְׁתָּאֵי מִן יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַת וְיַת תְּחוּמֵיהוֹן שֵׁיזִיב יִשְׂרָאֵל מִידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וַהֲוָה שְׁלָמָא בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין אֱמוֹרָאֵי.

ותשבנה הערים – כי שבט יהודה לכד הערים האלה מתחילה, כמו שאמר בתחלת ספר שופטים, ואחר כך באו פלשתים ולקחום מהם. ועתה בימי שמואל שבו אותם הערים לישראל.

בין ישראל ובין האמרי – לא ידעתי טעם לספור הזה בזה המקום, כי לא ראינו בזמן ההוא מלחמה בין ישראל ובין האמרי אלא עם פלשתים. ואולי בהיות הפלשתים נלחמים בישראל היו נלחמים בהם גם כן יתר האמרי שנשארו בארץ עם בני דן, כמו שאמר בספר שופטים: וילחצו האמרי את בני דן (שופטים א׳:ל״ד), ואומר: וגבול האמורי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה (שופטים א׳:ל״ו), והם היו נלחמים בהם ובראותם כי נכנעו פלשתים עשו גם הם שלום עם ישראל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

לישראל – הערים ההם הוחזרו לישראל.

ואת גבולן – הצילו גבול עצמן, לבלי תת לפלשתים לבוא לרשת עוד מה מגבולן.

ויהי שלום – כי בעוד משלו פלשתים בישראל, נלחמו עמהם האמורי הנשארו בארץ ישראל, אבל כאשר חזקה יד ישראל, היה שלום ביניהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ובין האמרי – הם הפלשתים שהיו מזרע האמרי החזקים בז׳ עממים, ובהם היו הענקים, וסיחן ועוג היו ג״כ מהם וגלו מארצם לארץ מואב ועמון ונלחמו בם ונטלו מידם מקצת ארצם עד שבאו בני ישראל ולקחוה מידם; ושם אמרי עצמו הוא כנוי לחזקם (ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו, עמוס ב׳:ט׳) בראש אמיר (ישעיהו י״ז:ו׳) הענף הגבוה, את ה׳ האמרת (פרשת תבא) הגדלת, לא תתעמר בה, והתעמר בו (פרשת כי תצא) בחילוף אל״ף בעי״ן לשון אדנות ומַרְוַת, וכן נקראו שרי הערבים Emiri.

וַתָּשֹׁ֣בְנָה וחזרו¹ מעצמם², הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ-פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל | לְיִשְׂרָאֵל֙, מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד-גַּ֔ת, וְאֶ֨ת-גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים לבלי תת לפלשתים לבוא לרשת עוד מגבולן³, וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם גם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי, כי בעוד משלו פלשתים בישראל, נלחמו עמהם האמורי שנשארו בארץ ישראל, אבל כאשר חזקה יד ישראל, היה שלום ביניהם⁴:

1. מצודת דוד.

2. כי התיראו הפלשתים לבוא בגבול ישראל וערכו ישראל מלחמה בארצם, מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃

And Samuel judged Israel all the days of his life.

תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְדָן שְׁמוּאֵל יַת יִשְׂרָאֵל כֹּל יוֹמֵי חַיוֹהִי.

כל ימי חייו – מיום שהחל להיות שופט עד שמת, והם שלש עשרה שנה.

ובדרש (מדרש תהלים צ״ב:ט״ז): וכי כל ימי חייו שפטם, והלא לא שפטם אלא שלש עשרה שנה? אלא בן לוי עד שהוא במעי אמו הוא כתוב באסרטיא של מעלה.

והנה זכר איך שפט שמואל את ישראל כל ימי חייו בהשגחה נוספת כי הוא לא היה מטריח ישראל לבא אליו כמו שהיו עושים בניו אבל הוא היה הולך לשפטם בבית אל והגלגל והמצפה והיו מתקבצים שם אליו המקומות הקרובים להם ואחר היה שב אל הרמה כי שם היה ביתו ובית אבותיו ושם היה שופט את ישראל הקרובים לו והנה בנה שם מזבח לי״י כי לא נאסרה אז במת יחיד כמו שזכרנו.

השלשים וארבעה הוא להודיע שהמעלה שהשם יתברך נותן לצדיקים אינה נטלת מהם עד יום מותם ולזה ספר ששמואל שפט ישראל כל ימי חייו אף על פי שבסוף ימיו היה מולך שאול הנה היה אז שופט שמואל את העם.

וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו וגומר. סתם הכתוב בכאן ספורי עניני שמואל לפי שמיד אחרי זה יתחיל בסיפורי שאול, ואמר ששפט שמואל את ישראל כל ימי חייו, ופירשו המפרשים (והוא האמת) ששפט מעת שהתחיל לשפוט עד יום מותו. ואחשוב שנזכר זה כאן לפי שיספר אחרי זה עניני שאול אחרי שנמשח מלך, ואולי יחשוב אדם שאחרי שמלך שאול לא שפט שמואל, לכן הודיענו הכתוב שעם היות מלך בישראל, היה שמואל שופט את ישראל כל ימי חייו והיו משפטיו קיימים עם ישראל. וחז״ל אמרו במדרש תהלים (ועיין במ״ר י״ג) כל ימי חייו, והלא שלש עשרה שנה שפט? אלא בן לוי עד שהוא במעי אמו הוא כתוב באסטריא של מעלה:

כל ימי חייו – מעת שהועמד לשפוט עד שמת, ואף לאחר שמלך שאול, שפט הוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ונגד המשפט בין אנשי ישראל וישפט כו׳ כל ימי חייו רצה לומר מעת שנתמנה לשופט.

וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל במשך כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו, מהעת שהתמנה לשופט עד שמת¹, ואף לאחר שמלך שאול המשיך שמואל לשפוט את ישראל², והיה שופט אותם מבלי להטריחם, שהיה הולך הוא אליהם³:

1. רד״ק, אברבנאל, מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. והיתה לו סייעתא דשמיא נוספת בשופטו את ישראל, כי הוא לא היה מטריח את ישראל לבוא אליו כמו שהיו עושים בניו, אלא הוא היה הולך לשפטם, רלב״ג.

תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טז) וְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית⁠־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כׇּל⁠־הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃

And he went from year to year in circuit to Beth-el, and Gilgal, and Mizpah; and he judged Israel in all those places.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲזַל בִּזְמַן שְׁנָא בִּשְׁנָא וּמִסְתְּחַר לְבֵית אֵל וּלְגִלְגָלָא וּלְמִצְפַּיָא וְדָאִין יַת יִשְׂרָאֵל יַת כָּל אַתְרַיָא הָאִלֵין.

(טז-יז) השלשים וחמשה הוא להודיע שראוי למנהיג שיעשה באופן שלא תכבד הנהגתו אל המונהגים ממנו ולזה ספר ששמואל היה הולך מדי שנה בשנה לשפט ישראל בבית אל והגלגל והמצפה כדי שלא יכבד אל המקומות הרחוקים לבא אליו ואחר היה שב אל הרמה כי שם ביתו לשפוט שם כל אשר יבא אליו, השלשים וששה הוא להודיע כי שמואל מפני שהיתה כונתו שתהיה הנהגתו כלה על פי י״י בנה מזבח לי״י ברמה להעלות עליו עולות להמשיך לו הנבואה כי בזה הישרה להגעת הנבואה כמו שבארנו בביאורנו לדברי תורה.

(טז-יז) וזכר שהיה שמואל הולך מעיר אל עיר לשפוט את ישראל בכל המקומות ההם, והנכון שלא היה הולך כי אם באותם הערים אשר ישב שם הארון והשגחת השם היתה דבקה בהם, והם בית אל שהיא שילה (שכן נקרא פעמים בית אל מפני היות בית האלהים שם ימים רבים) והגלגל והוא המקום אשר ישב הארון שם ראשונה אחרי שעברו הירדן, והמצפה להיות מקום מושפע ומושגח מאד ומשם היתה תשובתו הרמתה כי שם היה ביתו קבוע. וחז״ל דרשו במסכת ברכות (פר׳ א׳ י׳ ע״ב) בכל מקום שהיה הולך ביתו היה עמו ולא היה נהנה מאדם אלא משלו. ואמרו ויבן שם מזבח לה׳, יחזור לרמתה אשר שם ביתו ששם בנה מזבח שהיה מקריב בו קרבנותיו ונדריו וזבחי שלמיו, כי מיום שחרבה שילה הותרה הבמה ליחיד כמו שנזכר (מלאכי א׳ י״א), ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים וגו׳:

מדי – מתי, רצה לומר, בכל שנה ושנה.

והלך – בכל שנה הלך מביתו וסבב לבית אל וכו׳, ושם שפטם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

והלך והיה דרכו לחזר בעיירות ולשפטם בל יטרחו לבא אליו, ואחר שגמר הסבוב אז, (יז) ותשובתו היה שב הרמתה כי שם היה ביתו וגם שם לא נח רק שפט בקביעות כל הבאים למשפט וגם שם היה מזבח מוכן לעבודת ה׳.

וְהָלַ֗ךְ והיה הולך שמואל מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה ומחזר בעיירות לשופטם לבל יטרחו ישראל לבא אליו¹, וְסָבַב֙ והמסלול שלו היה בֵּֽית-אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל בכל -הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה²:

1. מלבי״ם.

2. אברבנאל מבאר כי היה הולך רק באותם הערים אשר ישב שם הארון והשגחת השם היתה דבקה בהם.

תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) וּתְשֻׁבָת֤וֹ הָרָמָ֙תָה֙ כִּֽי⁠־שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּבֶן⁠־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַיהֹוָֽהי״יֽ׃

And his return was to Ramah, for his house was there and there he judged Israel; and he built there an altar to Hashem.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּבְמִתְבֵיהּ לְרָמָתָא אֲרֵי תַמָן בֵּיתֵיהּ וְתַמָן דָן יַת יִשְׂרָאֵל וּבְנָא תַמָן מִדְבְּחָא קֳדָם יְיָ.

ותשובתו הרמתה כי שם ביתו – אמר רבא א״ר יצחק כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע דכתיב ונשים לו שם מטה ושלחן (מלכים ב ד׳:י׳), וכל שאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל שנאמר ותשובת הרמתה כי שם ביתו. מאי כי שם ביתו א״ר יוחנן כל מקום שהלך שם ביתו עמו.

ותשובתו הרמתה – ויבן שם מזבח לי״י משחרב שילה.

ותשובתו הרמתה כי שם ביתו – ומשאר מקומות הרחוקים זולתי אותם שזכר שהיה סובב, היו באים שם ברמה לפניו למשפט.

ורבותינו ז״ל דרשו: בכל מקום שהיה הולך, ביתו עמו, כלומר שלא היה נהנה מאדם אלא משלו. ופי׳ שם – בכל המקומות שהיה סובב.

ויבן שם מזבח לי״י – מיום שנחרב שילה שהותרו הבמות עשה הוא במתו שהיה מקריב עליה כשהיה רוצה להקריב נדרים ונדבות וזבחי שלמים, כי זר מקריב בבמת יחיד כמו שכתבנו.

ויבן שם מזבח – כענין מזבחות אבותנו ע״ה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ושם שפט את ישראל – רבינו יונה בספר הרקמה מנה זה עם הזרים שבאו בקמץ שלא בהפסק ובמסורת לית קמץ וכל שום גבר דכוותיה.

ותשובתו – אחר סבובו, שב לרמה, כי שם היה ביתו.

ושם שפט וכו׳ – הבאים ממרחק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ושם שפט וגו׳ – שם היה מקום קבוע לו לשפטם.

וּתְשֻׁבָת֤וֹ ולאחר סיבובו היה חוזר¹ הָרָמָ֙תָה֙ לרמה² כִּֽי-שָׁ֣ם היה בֵּית֔וֹ³, וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל שבאו ממקומות רחוקים אחרים⁴, ומיום שנחרב שילה והותרו אז הבמות⁵ וַיִּֽבֶן בנה -שָׁ֥ם שמואל מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה בו היה מקריב קרבנותיו ונדריו וזבחי שלמיו⁶: פ

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. ואמרו חז״ל חז״ל במסכת ברכות י:, שבכל מקום שהיה הולך, ביתו היה עמו ולא היה נהנה מאדם אלא משלו, רד״ק, אברבנאל.

4. רד״ק.

5. רד״ק.

6. רד״ק, אברבנאל.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Shemuel I 7, Olam HaMikra Shemuel I 7, Targum Yonatan Shemuel I 7, Midrash Shemuel Shemuel I 7, Yalkut Shimoni Shemuel I 7, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel I 7, Rashi Shemuel I 7 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 7, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 7, Radak Shemuel I 7, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 7, Ralbag Shemuel I 7, Ralbag Toalot Shemuel I 7, Abarbanel Shemuel I 7, Minchat Shai Shemuel I 7, Metzudat Zion Shemuel I 7, Metzudat David Shemuel I 7, Malbim Shemuel I 7, Hoil Moshe Shemuel I 7, Mikraot Sheluvot Shemuel I 7

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון